זו רשומת המשך לרשומה "מקסימה בגן - כועסת בבית" שמתיחסת לפער התנהגותי של הפעוט בין הבית והגן.
הורים רבים, בעת תיאור של קשיי ההתנהלות שלהם עם הילד שלהם בבית, מזכירים את המשפט "ובגן הגננות אומרות שהוא ממש לא כך. שהוא נהדר ונפלא, ועוזר, ונחמד". הפער הזה בין הגן לבית עלול להיות מטריד. זה נראה כאילו הילד עושה משהו נגד ההורים, ובגן הרבה יותר טוב לו ולכן הוא "טוב" בגן ו"רע" בבית.
ומה באמת הסיבה להבדלים? אין תשובה חד משמעית. יש הרבה אפשרויות, ויכול להיות שהסיבה האמיתית היא שילוב של כמה מהן או משהו אחר בכלל.
סטנדרטים אחרים. יתכן שגננות מכירות ילדים, ולכן התנהגות שהורים יגדירו כ"משתולל" היא מבחינתן "ילד טוב" - כי הוא פעיל בהתאם לגיל שלו. יכול להיות שאם ההורים יידעו מה מתאים לבני הגיל, הם ישנו ציפיות בהתאם ויוכלו גם להנות מהילד והתנהגותו.
פעילויות מתאימות לגיל. בגנים, בעיקר בגנים של ילדים קטנים, משנים פעילויות ומחליפים אותן כל הזמן. זה גם קשור לסטנדרטים וציפיות, כי ידוע שטווח הקשב של בני שנתיים הוא מאוד קצר, והם משנים פעילויות מדי עשר דקות בערך. הליכה עם הילד לקניון לא תמיד נכללת ב"פעילות שמתאימה לגיל".
כללים ברורים. גן הוא מסגרת, וככזו יש לה כללים. אם כללי ההתנהגות בגן ברורים לילד יותר מכללי ההתנהגות בבית, הילד יודע להענות להם ביתר קלות, ולכן באופן כללי התנהגותו טובה יותר בגן. האם זה אומר שצריך להעתיק את כללי הגן לבית? לאו דווקא. אבל כ כדאי לדבר עם הגננת ולבדוק את כיצד היא מנסחת את הכללים שלה. יתכן שתגלו שהיא באמת יותר אופרטיבית (למשל: לא מסתפקת באמירה "לא להשתולל" שהיא כללית ולא ברורה, אלא מפרטת "אסור להרביץ לאחרים, אסור לחטוף צעצועים, בגן מדברים בקול רגיל ולא בצעקות, לא מטפסים על השולחן").
שעות שונות. חשוב לזכור שהגן מקבל את הילד לשעות הבוקר - שאות שבהן הוא רענן ורגוע. לעומת זאת שתי נקודות המתח הבולטות בהתנהלות בבית - הקימה בבוקר וההשכבה בלילה שמורות כמעט אולטימטיבית להורים. פעוטות במיוחד נוטים לעייפות יתר בשעות אחר התהרים בתקופה שבה שנת הצהרים הופכת להיות מיותרת, ואז ההורים "זוכים" לילד עייף ומנדנד, או לילד ש"נשפך" לפנות ערב ומתעורר לחגיגות לילה, או לילד שישן בגן, ועירני עד מאוחר בלילה. כל האופציות קשות.
פורק את המתח. למרבה הבלבול, יש גם כיוון הפוך. לפעמים הילד עומד בכללי הגן ומתנהג "כמו שצריך", אבל הדבר דורש ממנו הרבה אנרגיות. בבית נוח לו יותר, מקבלים אותו כמו שהוא, ולכן הוא יכול לפרוק מתחים, לבכות יותר, לנדנד יותר, ולהיות קצת יותר תינוק. במקרה הזה הוא לא פועל נגד ההורים, ההתנהגות שלו היא אפילו סוג של מחמאה.
ומי שקרא עד פה, ואמר "אבל אצלי זה הפוך". גם זה קיים כמובן. קורה שהילד המלאכי והנהדר שלנו מקבל דיווחי גננות שבהן הוא מצטייר בתור הילד הכי נוראי בעולם, ולנו לא ברור למה ומדוע. אבל זה כבר לרשומה אחרת.
הורים רבים, בעת תיאור של קשיי ההתנהלות שלהם עם הילד שלהם בבית, מזכירים את המשפט "ובגן הגננות אומרות שהוא ממש לא כך. שהוא נהדר ונפלא, ועוזר, ונחמד". הפער הזה בין הגן לבית עלול להיות מטריד. זה נראה כאילו הילד עושה משהו נגד ההורים, ובגן הרבה יותר טוב לו ולכן הוא "טוב" בגן ו"רע" בבית.
ומה באמת הסיבה להבדלים? אין תשובה חד משמעית. יש הרבה אפשרויות, ויכול להיות שהסיבה האמיתית היא שילוב של כמה מהן או משהו אחר בכלל.
סטנדרטים אחרים. יתכן שגננות מכירות ילדים, ולכן התנהגות שהורים יגדירו כ"משתולל" היא מבחינתן "ילד טוב" - כי הוא פעיל בהתאם לגיל שלו. יכול להיות שאם ההורים יידעו מה מתאים לבני הגיל, הם ישנו ציפיות בהתאם ויוכלו גם להנות מהילד והתנהגותו.
פעילויות מתאימות לגיל. בגנים, בעיקר בגנים של ילדים קטנים, משנים פעילויות ומחליפים אותן כל הזמן. זה גם קשור לסטנדרטים וציפיות, כי ידוע שטווח הקשב של בני שנתיים הוא מאוד קצר, והם משנים פעילויות מדי עשר דקות בערך. הליכה עם הילד לקניון לא תמיד נכללת ב"פעילות שמתאימה לגיל".
כללים ברורים. גן הוא מסגרת, וככזו יש לה כללים. אם כללי ההתנהגות בגן ברורים לילד יותר מכללי ההתנהגות בבית, הילד יודע להענות להם ביתר קלות, ולכן באופן כללי התנהגותו טובה יותר בגן. האם זה אומר שצריך להעתיק את כללי הגן לבית? לאו דווקא. אבל כ כדאי לדבר עם הגננת ולבדוק את כיצד היא מנסחת את הכללים שלה. יתכן שתגלו שהיא באמת יותר אופרטיבית (למשל: לא מסתפקת באמירה "לא להשתולל" שהיא כללית ולא ברורה, אלא מפרטת "אסור להרביץ לאחרים, אסור לחטוף צעצועים, בגן מדברים בקול רגיל ולא בצעקות, לא מטפסים על השולחן").
שעות שונות. חשוב לזכור שהגן מקבל את הילד לשעות הבוקר - שאות שבהן הוא רענן ורגוע. לעומת זאת שתי נקודות המתח הבולטות בהתנהלות בבית - הקימה בבוקר וההשכבה בלילה שמורות כמעט אולטימטיבית להורים. פעוטות במיוחד נוטים לעייפות יתר בשעות אחר התהרים בתקופה שבה שנת הצהרים הופכת להיות מיותרת, ואז ההורים "זוכים" לילד עייף ומנדנד, או לילד ש"נשפך" לפנות ערב ומתעורר לחגיגות לילה, או לילד שישן בגן, ועירני עד מאוחר בלילה. כל האופציות קשות.
פורק את המתח. למרבה הבלבול, יש גם כיוון הפוך. לפעמים הילד עומד בכללי הגן ומתנהג "כמו שצריך", אבל הדבר דורש ממנו הרבה אנרגיות. בבית נוח לו יותר, מקבלים אותו כמו שהוא, ולכן הוא יכול לפרוק מתחים, לבכות יותר, לנדנד יותר, ולהיות קצת יותר תינוק. במקרה הזה הוא לא פועל נגד ההורים, ההתנהגות שלו היא אפילו סוג של מחמאה.
ומי שקרא עד פה, ואמר "אבל אצלי זה הפוך". גם זה קיים כמובן. קורה שהילד המלאכי והנהדר שלנו מקבל דיווחי גננות שבהן הוא מצטייר בתור הילד הכי נוראי בעולם, ולנו לא ברור למה ומדוע. אבל זה כבר לרשומה אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה