אני רוצה להמליץ על ספר הדרכה להורים. אני יודעת שלא כולם אוהבים את הז`אנר, ושבפורומים אפשר למצוא הכל. ובכל זאת.
לספר הזה יש עוד כמה סיבות של "למה לא".
1. יש לו שם בלתי אפשרי.
2. הוא מסדרת ספרי "how to" שמראש מעוררים אנטיגוניזם.
3. הוא מתורגם מאמריקאית, והיא נוטפת ממנו בלי הפסק.
ובכל זאת הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו", הפך להיות בשנים האחרונות התנ"ך שלי בכל הקשור לגידול ילדים, לחינוך שלהם, ולניהול אינטראקציות איתם. אני מודה שזה היה קשה. אני מודה ומתוודה שהעצות בספר והניסוחים נראו מלאכותיים לחלוטין, כאלה שאין אף אדם בחיים האמיתיים שאומר אותם. ואני מודה שזה עובד.
אז מה סוד הקסם?
יש בספר כמה סודות קסומים לדעתי, ולא את כולם הצלחתי לפענח. אני אתן כאן כמה מהנקודות הגדולות יותר, ואת השאר אשאיר לקוראים המחכימים לגלות לבד, ואולי גם לשתף אותנו תחת כנפיו של בלוג זה. נקודת המפתח לדעתי היא שהספר, והשיטה שהוא נכתב בעקבותיה, יוצאים מנקודת הנחה של כבוד לילד. אני יודעת שכולם אומרים את זה על עצמם, אבל המבחן הוא שאת שיטת "איך לדבר" אפשר ליישם בכל תחומי החיים, גם מבוגרים מול מבוגרים בסביבות חברתיות ועסקיות. טוב, אז היישום הרב תחומי הוא פן נוסף של הקסם. אמנם משקיעים בלימוד גישה שהיא שפה חדשה - אבל אפשר להעביר את המיומנויות החדשות ולהשתמש בהם שוב ושוב, אז הלמידה משתלמת. והמילה "מיומנויות" מובילה לדעתי לפן נוסף של הקסם. אין כאן מתכונים להצלחה מובטחת. אין כאן "אם.... אז ...." . במקום זה יש העשרה של ארגז הכלים ההורי. יש הצעות אופציונליות, וכל קורא יכול לאמץ מתוכן את המתאימות לו, ולהשתמש ברגע האמת.
ואיך שדיברתי על סוד הקסם, כדאי לדבר קצת על התוכן. הספר נכתב ע"י אדל פייבר ואיילין מייזליש. הן כתבו אותו בעקבות שיטתו של הפסיכולוג חיים גינות, וקראו לשיטה "הורות מחוברת". כמו הכותרת, גם פרקי הספר מורים חד וחלק על תוכנם, ואין צורך לפרט הרבה מעבר לזה:
1. לעזור לילדים להתמודד עם רגשותיהם. מקנה כלים של שיקוף והכלה, ומסביר מדוע זה הבסיס לכל תקשורת אנושית שהיא.
2. השגת שיתוף פעולה - זה העיקר הרי, לא? כדאי רק ללמוד מה לומר ואיך לומר בדרך להשגת המטרה.
3. חלופות לענישה - זה כלל בסיס בשיטה. הגישה העיקרית אומרת שענישה פועלת לטווח קצר, ובטווח האורך יוצרת יותר מרירות ותחושת אנטי שמביאות לידי ריחוק בין הורים וילדים. אז יש אלטרנטיבות, וכדאי ללמוד אותן.
4. עידוד העצמאות - זה מראה שמה שחשבנו בפרק 2 הוא לא העיקר אלא רק צעד בדרך של גידול איש קטן לאיש גדול ובוגר.
5. שבח - נשמע אלמנטרי, כי ברור ש"חשוב לשבח". אז זהו, שלא. יש שבחים מחלישים ומקטינים, ויש שבחים מעצימים. הפרק מדגים את ההבדל בין שבח שיפוטי לתיאורי.
6. שחרור ילדים מ"משחק תפקידים". זה כבר שלב מתקדם ביותר שבו מנסים גם לחזור לשגיאות העבר ולתקן אותן.
הפרקים האחרונים בספר עוסקים באינטגרציה של שלל העצות והמיומנויות לכדי מארג שלם. בכל פרק יש סיפורי הורים, שאלות ותשובות רלוונטיות, וגם מקום לתרגול וכתיבת הערות (על זה דילגתי. בכל זאת יש גבול).
ואני אקנח באנקדוטה ממה שקרה אצלנו בבית. יש לנו בבית ילדים שאוהבים לקרוא. וכשהם רואים ספר שיש בו קומיקס - על אחת כמה וכמה. אז הם עלו על הספר, וקראו בו. בתחילה בגניבה ואחר כך בגלוי. בהתחלה קיבלנו כהורים הערות כמו "הה... אתם אומרים את זה כי כך כתוב לכם בספר שלכם". בהדרגה הצחוק נמוג, והילדים, מבלי משים, התחילו לאמץ את הניסוחים ודרכי התקשורות המצויינות בו. אבל להבדיל מאצלינו המבוגרים - אצלם זה נוצר טבעי לחלוטין כבר מההתחלה. הם מדברים ברמת שפת אם.
לספר הזה יש עוד כמה סיבות של "למה לא".
1. יש לו שם בלתי אפשרי.
2. הוא מסדרת ספרי "how to" שמראש מעוררים אנטיגוניזם.
3. הוא מתורגם מאמריקאית, והיא נוטפת ממנו בלי הפסק.
ובכל זאת הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, ולהקשיב כך שהילדים ידברו", הפך להיות בשנים האחרונות התנ"ך שלי בכל הקשור לגידול ילדים, לחינוך שלהם, ולניהול אינטראקציות איתם. אני מודה שזה היה קשה. אני מודה ומתוודה שהעצות בספר והניסוחים נראו מלאכותיים לחלוטין, כאלה שאין אף אדם בחיים האמיתיים שאומר אותם. ואני מודה שזה עובד.
אז מה סוד הקסם?
יש בספר כמה סודות קסומים לדעתי, ולא את כולם הצלחתי לפענח. אני אתן כאן כמה מהנקודות הגדולות יותר, ואת השאר אשאיר לקוראים המחכימים לגלות לבד, ואולי גם לשתף אותנו תחת כנפיו של בלוג זה. נקודת המפתח לדעתי היא שהספר, והשיטה שהוא נכתב בעקבותיה, יוצאים מנקודת הנחה של כבוד לילד. אני יודעת שכולם אומרים את זה על עצמם, אבל המבחן הוא שאת שיטת "איך לדבר" אפשר ליישם בכל תחומי החיים, גם מבוגרים מול מבוגרים בסביבות חברתיות ועסקיות. טוב, אז היישום הרב תחומי הוא פן נוסף של הקסם. אמנם משקיעים בלימוד גישה שהיא שפה חדשה - אבל אפשר להעביר את המיומנויות החדשות ולהשתמש בהם שוב ושוב, אז הלמידה משתלמת. והמילה "מיומנויות" מובילה לדעתי לפן נוסף של הקסם. אין כאן מתכונים להצלחה מובטחת. אין כאן "אם.... אז ...." . במקום זה יש העשרה של ארגז הכלים ההורי. יש הצעות אופציונליות, וכל קורא יכול לאמץ מתוכן את המתאימות לו, ולהשתמש ברגע האמת.
ואיך שדיברתי על סוד הקסם, כדאי לדבר קצת על התוכן. הספר נכתב ע"י אדל פייבר ואיילין מייזליש. הן כתבו אותו בעקבות שיטתו של הפסיכולוג חיים גינות, וקראו לשיטה "הורות מחוברת". כמו הכותרת, גם פרקי הספר מורים חד וחלק על תוכנם, ואין צורך לפרט הרבה מעבר לזה:
1. לעזור לילדים להתמודד עם רגשותיהם. מקנה כלים של שיקוף והכלה, ומסביר מדוע זה הבסיס לכל תקשורת אנושית שהיא.
2. השגת שיתוף פעולה - זה העיקר הרי, לא? כדאי רק ללמוד מה לומר ואיך לומר בדרך להשגת המטרה.
3. חלופות לענישה - זה כלל בסיס בשיטה. הגישה העיקרית אומרת שענישה פועלת לטווח קצר, ובטווח האורך יוצרת יותר מרירות ותחושת אנטי שמביאות לידי ריחוק בין הורים וילדים. אז יש אלטרנטיבות, וכדאי ללמוד אותן.
4. עידוד העצמאות - זה מראה שמה שחשבנו בפרק 2 הוא לא העיקר אלא רק צעד בדרך של גידול איש קטן לאיש גדול ובוגר.
5. שבח - נשמע אלמנטרי, כי ברור ש"חשוב לשבח". אז זהו, שלא. יש שבחים מחלישים ומקטינים, ויש שבחים מעצימים. הפרק מדגים את ההבדל בין שבח שיפוטי לתיאורי.
6. שחרור ילדים מ"משחק תפקידים". זה כבר שלב מתקדם ביותר שבו מנסים גם לחזור לשגיאות העבר ולתקן אותן.
הפרקים האחרונים בספר עוסקים באינטגרציה של שלל העצות והמיומנויות לכדי מארג שלם. בכל פרק יש סיפורי הורים, שאלות ותשובות רלוונטיות, וגם מקום לתרגול וכתיבת הערות (על זה דילגתי. בכל זאת יש גבול).
ואני אקנח באנקדוטה ממה שקרה אצלנו בבית. יש לנו בבית ילדים שאוהבים לקרוא. וכשהם רואים ספר שיש בו קומיקס - על אחת כמה וכמה. אז הם עלו על הספר, וקראו בו. בתחילה בגניבה ואחר כך בגלוי. בהתחלה קיבלנו כהורים הערות כמו "הה... אתם אומרים את זה כי כך כתוב לכם בספר שלכם". בהדרגה הצחוק נמוג, והילדים, מבלי משים, התחילו לאמץ את הניסוחים ודרכי התקשורות המצויינות בו. אבל להבדיל מאצלינו המבוגרים - אצלם זה נוצר טבעי לחלוטין כבר מההתחלה. הם מדברים ברמת שפת אם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה