בעיני אין שום ערך מקודש להירדם לבד, בשום גיל.
בגיל חודשיים שלושה אפשר לעשות מאמצים רבים להרגיל להירדם במקום מסויים, בצורה מסויימת, וכל המאמצים יושמו לאל חודשיים שלושה אחר כך. כי תינוקות הם דינמיים ומשנים הרגלים כל שני וחמישי, ומשהו שעבד מצויין בגיל X יכול לא לעבוד בכלל חודש או חודשיים אחר כך. לכן הגישה הכללית שלי היא שמה שעובד לא צריך לתקן, ואם ילד נרדם על הידיים - אז הוא נרדם וזה נהדר.
נכון שיש גם את הפרמטר של נוחות ההורים, ולא צריך לזלזל בה. רק שלא צריך לקרוא לזה "הרגל של הילד" או נושא שצריך לחנך את הילד לקראתו. כדאי לקרוא לילד בשמו. בוודאי שיש משהו מאוד נוח בתינוק שמניחים לישון בעריסה והוא מגרגר כמה דקות להנאתו ומיד נרדם.
אישית אני דווקא מצאתי משהו מאוד מגביל בתינוקות שמתרגלים לישון רק במיטה שלהם ורק בחדר שלהם. זה מחייב להיות שם בשעת ההרדמה (בפרט אם היא שעה קבועה). בניגוד לכך מצאתי שיש משהו משחרר בילד שרגיל להירדם על אימא, ואז גם כשנוסעים - אימא זמינה, ואפשר להירדם עליה. אותו דבר כשילד רגיל להירדם גם בעגלה. עגלה קל לקחת לכל מיני מקומות. את המיטה אי אפשר לנייד.
בכלל יש בשיגרה ובהרגלים משהו מאוד כובל ומשעבד, ולכן אם ילד מתרגל להירדם רק בדרך אחת ורק בצורה אחת (ובוודאי רק במקום אחד ובשעה קבועה) חייבים להיענות לזה כל הזמן, גם בשבתות, גם בחגים, גם כשנוסעים, גם אם הולכים לאירוע. זה עלול מאוד להכביד על ההורים, ודווקא לשעבד אותם. ואני נגעתי רק בנקודת השיעבוד שהזכרת.
לפני שאני אספר על איך הרדמתי בעצמי, אני חייבת לספר לך איך הייתי נרדמת (לבד,לגמרי לבד!) כשהייתי פעוטה או ילדה. הייתי מתנדנדת במיטה בתנועות חזקות,הלוך ושוב או קדימה ואחורה. רק אחרי חצי שעה כזאת הייתי מצליחה להירגע ולהצליח להירדם. אף אחד לא אימת לי את זה, אבל התחושה שלי היא שמרוב שהיה חשוב "להירדם לבד" נגרם לי חסך תנועתי, שהייתי חייבת להשלים. אז אני לארוצה להגיד שכל אימא שמנסה ששעת ההרדמה תהיה קצרה גורמת לילד חסך תנועתי,אבל יכול להיות שיש ילדים שפשוט צריכים את הנדנוד הזה.
איך אני הרדמתי? כל פעם בשיטה אחרת. לא רק כל ילד, אלא גם אצל כל ילד בכל גיל היה צורך שונה, ותמיד הכלל הכי חשוב הוא לא ללכת אחרי כללים אלא להקשיב לילד. בעיני לילה הוא סוג של פרידה, והוא חשוך ומפחיד ושחור, ולכן כדאי להקל על הכניסה לשינה ככל שיותר. מגע מקל, תנועה מקלה, מנגינה שקטה מקלה, וחבל לוותר עליהם, רק כי "הילד צריך להירדם לבד".
כמעט אף פעם לא הרדמתי כשאני עומדת. למה? כי קשה לי, אפילו שהתינוקות שלי מאוד קלים. "על הידיים"זה היה כשאני יושבת, או מתנדנדת בכיסא נדנדה (הציל לנו הרבה לילות).לפעמים הרדמנו בטיול בעגלה, לפעמים תוך כדי שיר ערש. לפעמים אחרי פרק זמןשל על הידיים השכבנו במיטה וליטפנו. הרבה פעמים האיש הרדים הרבה יותר טוב ממני ("בעייה" של ההנקה. ריח החלב עלול להפריע לשינה).
בסביבות גיל שנה אפשר להרגיל ילד לישון על מזרן על הרצפה, או לעבור כבר למיטת נוער, ואז מאוד קל לשבת או לשכב לידו ולעזור לו להירדם.
והכל תלוי בפרופורציות. להרדים חמש דקות על הידיים זה לא נראה לי בעיה, להרדים שעה, מצריך חשיבה. ילד שאחרי שמרדימים אותו ישן לילה שלם זה דבר אחד, וילדשמתעורר ברגע שמניחים אותו במיטה - זה סיפור אחר לגמרי.
וכאמור - זו דעתי האישית, מנוגדת לחלוטין להלך הרוחות של הרבה אנשים. רוב האנשים חושבים שמאוד חשוב לילד להירדם לבד.
כפי שאמרתי אם היא מתקשה להירדם לבד זאת לא בעיה. אבל תינוקת שמתעוררת כל עשרים דקות זה באמת בעייתי. לא רק לך - גם לה. תינוקות אמנם לא ישנים ברציפות, אבל מחזור תנומה מקובל הוא 45 דקות או שעה וחצי.
עכשיו אני לא יכולה ממרחק לומר מה הבעיה, ובטח שאין לי "הוראות הפעלה" שעובדות על כל תינוק בליינד, אבל יש כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן:
מתח שרירים - אולי היא מתוחה וקופצנית מדי בשינה, והקפיצות של הגפיים שלה מעירות אותה? במקרה כזה עיסוי לפני השינה יכול לעזור, ויש גם שיטות "עיטוף" לתינוקות רכים בהן מגלגלים את התינוק בתוך שמיכה ונותנים לו תחושה של סגירות, כמו ברחם או בידיים של אימא.
מיקום המיטה - אולי יש רעש שמפריע לישון? אולי האור? אני לא בעד ללכת על קצות האצבעות ליד תינוק ישן ומאוד בריא לתת לו להתרגל לרעשים רגילים של בית, אבל יש תינוקות רגישים יותר שכן צריכים שקט וחושך מסביבם.
ריח של אימא - שימי בושם שלך, או חולצה שלבשת במשך היום בסמוך לראש שלה, כך היא תתעורר עם הריח שלך ותצליח להירגע ולחזור לישון.
הרדמה על הידיים. אני סותרת את עצמי, אבל יש תינוקות שההרדמה על הידיים מפריעה להם להיכנס לשינה רגועה ורצופה. במקרה כזה כדאי לנסות שיטת הרדמה אחרת (למשל תוך נדנוד העריסה)
שינה על הגב. יש הורים שמגלים אחרי כל הניסיונות האחרים שהתינוק שלהם לא מצליח לישון טוב על הגב, ושינה על הבטן טובה יותר בשבילו. אז יש כאן פקטור של תוספת סיכון שצריך לשקול בזהירות, אבל לפחות במשך היום ותחת עין משגיחה אפשר לנסות להרדים על הבטן.
ומה התשובה הנכונה?
את תגלי. את אימא שלה, את מכירה אותה הכי טוב, אפילו יותר ממה שהיא מכירה את עצמה. אולי עכשיו זה לא נראה לך ככה, אבל זאת האמת.
בגיל חודשיים שלושה אפשר לעשות מאמצים רבים להרגיל להירדם במקום מסויים, בצורה מסויימת, וכל המאמצים יושמו לאל חודשיים שלושה אחר כך. כי תינוקות הם דינמיים ומשנים הרגלים כל שני וחמישי, ומשהו שעבד מצויין בגיל X יכול לא לעבוד בכלל חודש או חודשיים אחר כך. לכן הגישה הכללית שלי היא שמה שעובד לא צריך לתקן, ואם ילד נרדם על הידיים - אז הוא נרדם וזה נהדר.
נכון שיש גם את הפרמטר של נוחות ההורים, ולא צריך לזלזל בה. רק שלא צריך לקרוא לזה "הרגל של הילד" או נושא שצריך לחנך את הילד לקראתו. כדאי לקרוא לילד בשמו. בוודאי שיש משהו מאוד נוח בתינוק שמניחים לישון בעריסה והוא מגרגר כמה דקות להנאתו ומיד נרדם.
אישית אני דווקא מצאתי משהו מאוד מגביל בתינוקות שמתרגלים לישון רק במיטה שלהם ורק בחדר שלהם. זה מחייב להיות שם בשעת ההרדמה (בפרט אם היא שעה קבועה). בניגוד לכך מצאתי שיש משהו משחרר בילד שרגיל להירדם על אימא, ואז גם כשנוסעים - אימא זמינה, ואפשר להירדם עליה. אותו דבר כשילד רגיל להירדם גם בעגלה. עגלה קל לקחת לכל מיני מקומות. את המיטה אי אפשר לנייד.
בכלל יש בשיגרה ובהרגלים משהו מאוד כובל ומשעבד, ולכן אם ילד מתרגל להירדם רק בדרך אחת ורק בצורה אחת (ובוודאי רק במקום אחד ובשעה קבועה) חייבים להיענות לזה כל הזמן, גם בשבתות, גם בחגים, גם כשנוסעים, גם אם הולכים לאירוע. זה עלול מאוד להכביד על ההורים, ודווקא לשעבד אותם. ואני נגעתי רק בנקודת השיעבוד שהזכרת.
לפני שאני אספר על איך הרדמתי בעצמי, אני חייבת לספר לך איך הייתי נרדמת (לבד,לגמרי לבד!) כשהייתי פעוטה או ילדה. הייתי מתנדנדת במיטה בתנועות חזקות,הלוך ושוב או קדימה ואחורה. רק אחרי חצי שעה כזאת הייתי מצליחה להירגע ולהצליח להירדם. אף אחד לא אימת לי את זה, אבל התחושה שלי היא שמרוב שהיה חשוב "להירדם לבד" נגרם לי חסך תנועתי, שהייתי חייבת להשלים. אז אני לארוצה להגיד שכל אימא שמנסה ששעת ההרדמה תהיה קצרה גורמת לילד חסך תנועתי,אבל יכול להיות שיש ילדים שפשוט צריכים את הנדנוד הזה.
איך אני הרדמתי? כל פעם בשיטה אחרת. לא רק כל ילד, אלא גם אצל כל ילד בכל גיל היה צורך שונה, ותמיד הכלל הכי חשוב הוא לא ללכת אחרי כללים אלא להקשיב לילד. בעיני לילה הוא סוג של פרידה, והוא חשוך ומפחיד ושחור, ולכן כדאי להקל על הכניסה לשינה ככל שיותר. מגע מקל, תנועה מקלה, מנגינה שקטה מקלה, וחבל לוותר עליהם, רק כי "הילד צריך להירדם לבד".
כמעט אף פעם לא הרדמתי כשאני עומדת. למה? כי קשה לי, אפילו שהתינוקות שלי מאוד קלים. "על הידיים"זה היה כשאני יושבת, או מתנדנדת בכיסא נדנדה (הציל לנו הרבה לילות).לפעמים הרדמנו בטיול בעגלה, לפעמים תוך כדי שיר ערש. לפעמים אחרי פרק זמןשל על הידיים השכבנו במיטה וליטפנו. הרבה פעמים האיש הרדים הרבה יותר טוב ממני ("בעייה" של ההנקה. ריח החלב עלול להפריע לשינה).
בסביבות גיל שנה אפשר להרגיל ילד לישון על מזרן על הרצפה, או לעבור כבר למיטת נוער, ואז מאוד קל לשבת או לשכב לידו ולעזור לו להירדם.
והכל תלוי בפרופורציות. להרדים חמש דקות על הידיים זה לא נראה לי בעיה, להרדים שעה, מצריך חשיבה. ילד שאחרי שמרדימים אותו ישן לילה שלם זה דבר אחד, וילדשמתעורר ברגע שמניחים אותו במיטה - זה סיפור אחר לגמרי.
וכאמור - זו דעתי האישית, מנוגדת לחלוטין להלך הרוחות של הרבה אנשים. רוב האנשים חושבים שמאוד חשוב לילד להירדם לבד.
כפי שאמרתי אם היא מתקשה להירדם לבד זאת לא בעיה. אבל תינוקת שמתעוררת כל עשרים דקות זה באמת בעייתי. לא רק לך - גם לה. תינוקות אמנם לא ישנים ברציפות, אבל מחזור תנומה מקובל הוא 45 דקות או שעה וחצי.
עכשיו אני לא יכולה ממרחק לומר מה הבעיה, ובטח שאין לי "הוראות הפעלה" שעובדות על כל תינוק בליינד, אבל יש כמה נקודות שכדאי לחשוב עליהן:
מתח שרירים - אולי היא מתוחה וקופצנית מדי בשינה, והקפיצות של הגפיים שלה מעירות אותה? במקרה כזה עיסוי לפני השינה יכול לעזור, ויש גם שיטות "עיטוף" לתינוקות רכים בהן מגלגלים את התינוק בתוך שמיכה ונותנים לו תחושה של סגירות, כמו ברחם או בידיים של אימא.
מיקום המיטה - אולי יש רעש שמפריע לישון? אולי האור? אני לא בעד ללכת על קצות האצבעות ליד תינוק ישן ומאוד בריא לתת לו להתרגל לרעשים רגילים של בית, אבל יש תינוקות רגישים יותר שכן צריכים שקט וחושך מסביבם.
ריח של אימא - שימי בושם שלך, או חולצה שלבשת במשך היום בסמוך לראש שלה, כך היא תתעורר עם הריח שלך ותצליח להירגע ולחזור לישון.
הרדמה על הידיים. אני סותרת את עצמי, אבל יש תינוקות שההרדמה על הידיים מפריעה להם להיכנס לשינה רגועה ורצופה. במקרה כזה כדאי לנסות שיטת הרדמה אחרת (למשל תוך נדנוד העריסה)
שינה על הגב. יש הורים שמגלים אחרי כל הניסיונות האחרים שהתינוק שלהם לא מצליח לישון טוב על הגב, ושינה על הבטן טובה יותר בשבילו. אז יש כאן פקטור של תוספת סיכון שצריך לשקול בזהירות, אבל לפחות במשך היום ותחת עין משגיחה אפשר לנסות להרדים על הבטן.
ומה התשובה הנכונה?
את תגלי. את אימא שלה, את מכירה אותה הכי טוב, אפילו יותר ממה שהיא מכירה את עצמה. אולי עכשיו זה לא נראה לך ככה, אבל זאת האמת.
הכתבה נוגעת בדברים חשובים, השכלתי מאוד!
השבמחקמקסימה שכמוך, את מצליחה להכניס את כל הנושא לפרופורציה.. אני אמא לפיצפון בן 3 חודשים ומנסה להרגיל אותו להרדם לבד מגיל חודש וחצי, ומאז יש רק הרעה במצב, ופעם אחת אמיתית שנרדם לבד (אחרי שעה וחצי...) וזהו, הרמתי ידיים (תרתי משמע..) ומעכשיו יותר קל גם לו וגם לי.
השבמחקמקסים! אני באמת חושבת שהרבה פעמים אנשים אחרים מתיימרים להגיד לנו מה נכון עבור הילדים שלנו. הם לא לוקחים כמה דברים בחשבון: א. לא כל הילדים הם בדיוק אותו הדבר וב. לכל אחת יש את העדפה וההשקפה שלה.
השבמחקאני הייתי מרדימה את הילדה עד גיל שנה וזה עבד לשתינו מעולה.
לעולם אין להקשיב למה אומרים לנו שנכון אלא רק על סמך ניסיון ותחושה אישית, תמיד יש להטיל ספק.. מקסים ומדהים תודה
השבמחקאני כל כך מצטערת שהיום חל איסור להרדים על הבטן, כי זו הדרך הנעימה והמרגיעה ביותר לדעתי לתינוקות.
השבמחקהיום אני סבתא ומגדלת את נכדתי בת 2.5 חודשים, אך פעם הרדמנו רק על הבטן.
אולי אפשר להרדים על הבטן, כמובן בהשגחה, ואז להפוך אותם לגב.
דרכים רבות להרדם, דרך אחת לכל אחד ואחת מילדינו.
שינה עריבה !!!
סבתא מירי