להפסיד בכבוד

הרבה ילדים "לא יודעים להפסיד", ופורצים בבכי על כל הפסד. הרבה הורים מוטרדים מכך ומבקשים רעיונות לעזרה. יש לי כאן כמה עצות מעשיות להתנהגות עם ילדים בני 4-6 שמתקשים להפסיד במשחקים, ונעצבים מאוד עם כל הפסד שכזה. בראש ובראשונה חשוב להבין שבגיל הרך קשה מאוד להפסיד. עמידה בכישלונות היא יכולת שמתפתחת מאוחר יותר. אדם בוגר יודע לעשות הפרדה בין עצמו ובין המשחק. אצל ילד הכל מעורבב. כל כלי שנופל - הוא מרגיש בעצמו את הנפילה. כל הפסד הוא "שלו" באמת. העיקרון שעומד מאחורי כל הרעיונות האלה הוא שמטרת המשחק היא הנאה, ואם לא נהנים - אין שום סיב להמשיך ולשחק.


והנה כמה רעיונות:

• לקבוע מראש לפני המשחק מה יהיו התוצאות. כלומר אם הוא רוצה לשחק איתכם תשאלו אותו מה הוא רוצה - לשחק רגיל, או שתתנו לו לנצח אתכם. יכולת השליטה הזאת מנטרלת את אלמנט ה"רמאות" כאשר הורה משחק עם ילד ונותן לו בכוונה לנצח. ולפעמים לילד לא אכפת לדעת שההורה הפסיד בכוונה. 

• אם הילד נוטה לרמות תוך כדי משחק- להזיז את החייל למקום שנוח, לשנות את המספר שהראו הקוביות וכדומה, אפשר לקבוע מראש בכללי המשחק שיש כך וכך אפשרויות לרמות. או אפילו לתת מספר רמאויות בלתי מוגבל - למשל זורקים את הקוביה עד שהיא תראה את המספר הרצוי. יש כאן גם יתרון כי כדי לדעת מה המספר הנכון דרושה יכולת תכנון.

• אם משחקים והוא עומד להפסיד - להודיע לו כמה שלבים לפני ההפסד, ולתת לו לפרוש בכבוד. במקרה הזה זה לא "הפסד" זה "תיקו", והיתה לו שליטה על התוצאה.

• להרבות במשחקים שתלויים במזל, ולא בשכל או בכישורים ומיומנויות אחרות. כך משיגים שני דברים. בראש ובראשונה מנטרלים את העליונות של המבוגר המשחק עם הילד, ושיש לו ניסיון גדול יותר במשחקים, וגם יכולת שכלית גדולה יותר. מלבד זאת גם אם הילד מפסיד אין כאן הוכחה לנחיתות, אלא סתם "חוסר מזל". בפעם הבאה יהיה טוב יותר.

• לא לשחק משחקי "סכום אפס" שבהם ניצחון של אחד גורר בהכרח הפסד של היריב. כל משחק אפשר בקלות להפוך למשחק של שיתוף פעולה שבו שני המשחקים שותפים וצוברים ביחד נקודות, נצחונות, הצלחות וכדומה. במשחק הזיכרון אפשר לאסוף יחד זוגות של קלפים, בסולמות וחבלים אפשר לשחק עם כלי אחד על הלוח ולקדם אותו לפי התור, וכך הלאה. כך יוצרים קואליציה מבוגר/ילד נגד המשחק להנאת כולם.

• לשחק איתו משחקים קצרים בסדרה ארוכה כך שעל כל פעם שהוא מפסיד - מתחיל מיד משחק חדש ויש לו הזדמנות לנצח בתוך דקות. שחמט הוא לא דוגמה טובה -הוא ארוך מדי בשביל זה. יש כל מיני משחקים אחרים שאורכים דקה או שתיים לכל היותר, ואז ההפסד בהם פחות כואב. 

• אפשר לקבוע כלל לפיו "המפסיד מנצח", כלומר המטרה היא ההפוכה ממטרת המשחק המקורית. אפשר גם, באמצע המשחק כאשר המבוגר במצב זכוי להחליף תפקידים, ולתת לילד להמשיך ולהגיע לזכיה. 

והכי חשוב - אם הוא מפסיד, לא לבטל את ההרגשה שלו. לומר "זה רק משחק" יכול לשדר לו "מה אתה תינוק שעושה עניין". להביע אמפטיה לקושי שלו. מבחינתו משחק הוא חלק מאוד חשוב בחיים, ומאוד רציני, ולכן הפסד במשחק הוא כואב. מותר למבוגרים לכבד את הרגש הזה.