זו שאלה שחוזרת הרבה - לגבי איסוף בסוף המשחק. איך לעזור לילדים לאסוף את המשחקים ולסדר את החדר בסוף המשחק? כרגע אני לא מדברת על ילדים גדולים, שצריכים אסטרטגיות אחרות, אלא על פעוטות. יש כל מיני טריקים, כל פעם עובד משהו אחר.
להפוך את האיסוף לחלק מהמשחק: "עכשיו את האדומים, עכשיו את העגולים...".
דבר נוסף - לעשות ב"כאילו". ל"עזור" לו לאסוף, כך שגם אם הוא עושה מאמץ סימלי וההורה אוסף את הרוב עדין הוא שותפה בפעילות האיסוף. אצלי קורה לפעמים שעייפים ובאמת אין כוח, ואז אני מזייפת ו"עוזרת" להם - הם אוספים מעט ואני בעצם אוספת את הרוב.
לפעמים אפשר ליצור תחרות: נגד השעון או נגד ההורים, או ילד מול ילד.
יש שיטות של הגננות - תוך כדי ששרים שיר מיוחד. למשל "נראה, נראה, נראה, מי אוסף יפה".
לגננת אחת היה שעון חול גדול שסימן חמש דקות. היא היתה הופכת אותו והיו בודקים כמה אפשר לאסוף עד שהחול מתרוקן. אבל זה מתאים לילדים גדולים יותר, וגם מסייע להם ללמוד ולהתנסות במושג הזמן.
כווריאציה על זה אנחנו הנהגנו ספירה - פשוט התחלנו לספור. בלי תנאים, בלי הבטחה של משהו בסוף, בלי הודעה אפילו עד איזה מספר נספור. הילדה היתה תחרותית וזה היה עובד.
יש שיטה שאומרת "לא מוציאים משחק אחר עד שאוספים את המשחק הראשון", אבל אישית מעולם לא הבנתי איך השיטה הזאת פועלת, כי אם רוצים לבנות עיר אז צריך גם את הלגו וגם את הקוביות וגם את הקפלות והדומינו, והמכוניות הקטנות והבובות של הפליימוביל. זה לא עובד עם "כל משחק לבד". בכל מקרה בגיל צעיר זה יכול עוד לעבוד.
וסיכום - למה כדאי להתאמץ?
בכל גיל אומרים "לבחור את המלחמות" ולדחות את הדברים הקריטיים פחות לשלב מאוחר יותר. בגיל שנה וחצי התעקשות על איסוף צעצועים היא "מלחמה" ראויה לגיל. אפשר לעשות פשרות, לא מומלץ לוותר לחלוטין. אם מתעקשים - בגיל שנתיים איסוף הצעצועים הוא הרגל שגור, ואפשר לבחור את המלחמה הבאה.
אלה היו הרעיונות שלי. עוד רעיונות יתקבלו בברכה בתגובות לרשומה.
להפוך את האיסוף לחלק מהמשחק: "עכשיו את האדומים, עכשיו את העגולים...".
דבר נוסף - לעשות ב"כאילו". ל"עזור" לו לאסוף, כך שגם אם הוא עושה מאמץ סימלי וההורה אוסף את הרוב עדין הוא שותפה בפעילות האיסוף. אצלי קורה לפעמים שעייפים ובאמת אין כוח, ואז אני מזייפת ו"עוזרת" להם - הם אוספים מעט ואני בעצם אוספת את הרוב.
לפעמים אפשר ליצור תחרות: נגד השעון או נגד ההורים, או ילד מול ילד.
יש שיטות של הגננות - תוך כדי ששרים שיר מיוחד. למשל "נראה, נראה, נראה, מי אוסף יפה".
לגננת אחת היה שעון חול גדול שסימן חמש דקות. היא היתה הופכת אותו והיו בודקים כמה אפשר לאסוף עד שהחול מתרוקן. אבל זה מתאים לילדים גדולים יותר, וגם מסייע להם ללמוד ולהתנסות במושג הזמן.
כווריאציה על זה אנחנו הנהגנו ספירה - פשוט התחלנו לספור. בלי תנאים, בלי הבטחה של משהו בסוף, בלי הודעה אפילו עד איזה מספר נספור. הילדה היתה תחרותית וזה היה עובד.
יש שיטה שאומרת "לא מוציאים משחק אחר עד שאוספים את המשחק הראשון", אבל אישית מעולם לא הבנתי איך השיטה הזאת פועלת, כי אם רוצים לבנות עיר אז צריך גם את הלגו וגם את הקוביות וגם את הקפלות והדומינו, והמכוניות הקטנות והבובות של הפליימוביל. זה לא עובד עם "כל משחק לבד". בכל מקרה בגיל צעיר זה יכול עוד לעבוד.
וסיכום - למה כדאי להתאמץ?
בכל גיל אומרים "לבחור את המלחמות" ולדחות את הדברים הקריטיים פחות לשלב מאוחר יותר. בגיל שנה וחצי התעקשות על איסוף צעצועים היא "מלחמה" ראויה לגיל. אפשר לעשות פשרות, לא מומלץ לוותר לחלוטין. אם מתעקשים - בגיל שנתיים איסוף הצעצועים הוא הרגל שגור, ואפשר לבחור את המלחמה הבאה.
אלה היו הרעיונות שלי. עוד רעיונות יתקבלו בברכה בתגובות לרשומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה