ואחרי ששוב שמעתי כמה מהמיתוסים, אני מבהירה כאן את דעתי בנושאי גמילת פעוטות מחיתולים.
מיתוס: הכי טוב לגמול באביב
והאמת: בדרך כלל כן.
באמת הכי פשוט ליזום תהליך של גמילה, ולהתחיל אותו באביב. חם בחוץ, אפשר להסתובב בלי חיתול, אם נרטבים - מחליפים בקלות, אם צריך חמש מקלחות ביום - אין בעיה, כשקר השלפוחית רגישה יותר ויש יותר פספוסים, וסתם ככה אביב זאת עונה מצויינת להתחלות.
ולמה רק בדרך כלל? כי ילד שרוצה מאוד להיגמל - יעשה את זה בלי בעיה גם בדצמבר ובינואר. יהיה פחות נוח, בעיקר להורים, אבל תהיה גמילה. לא כדאי לדחות ילד מוכן רק כי עוד לא העונה המתאימה.
מיתוס: צריך לחכות שזה יבוא מהילד
והאמת: לא חובה בכלל.
המשפט הזה התחיל מתובנה נכונה, שיש בשלות גופנית שנדרשת לגמילה, ושילדים שונים מגיעים לבשלות הזאת בגילים שונים. רק מה? הרבה הורים לקחו את המשפט הזה למקומות מאוד מאוד רחוקים. הורים כאלה מצפים שהילד יגיש בקשה חתומה בשלושה העתקים לפני שיתחילו בצעד כלשהו לכיוון הגמילה. וזה חבל מאוד, כי ככה מפספסים חודשים יקרים שבהם כבר היה אפשר לחסוך שימוש בחיתולים, וככה יכולים להגיע למצב של ילד בן שלוש שעדיין לא גמול והוריו תוהים אם הוא בשל או לא.
מיתוס: כשהילד בשל, הגמילה לוקחת יומיים
והאמת: כן ולא.
כלומר יש ילדים בשלים שאצלם הגמילה לוקחת יומיים. בדרך כלל אלה הילדים של השכנים שגם ישנו לילה שלם מגיל חודש. זה לא אומר שאם הגמילה לוקחת יומיים הילד לא היה בשל אליה.גמילה היא תהליך ולא הוקוס פוקוס. זה תהליך פיזי, אבל זה בעיקר תהליך נפשי שהפעוט עובר עם עצמו , עם גופו ועם סביבתו. זה דבר שצריך להבין מראש ולא להתייאש אחרי שלושה ימים של ניסיונות, וגם לא אחרי שבועיים. גמילה, בטח בגיל שנתיים, יכולה לקחת גם חודשיים או שלושה, וזה נורמלי - סביר - הגיוני - מתאים, וכל מילה חיובית אחרת.
לכן אני גם ממליצה להוריד את המילה "פספוסים" מהלקסיקון. לא נותנים ציונים, לא מדברים על כשלונות. זה חלק מאותו תהליך.
מיתוס: כולם נגמלים בסוף
והאמת: נכון, אבל...
נכון שבסופו של דבר כל הילדים נגמלים, אבל ממה שראיתי יש דבר כזה גמילה מאוחרת מדי. כשילד היה מוכן ובשל לגמילה, והוריו בחרו להתעלם מכך, הם שידרו לו מסר שעליו גם להתעלם מתחושותיו, ולהמשיך לפעול על פי נוחותם האישים. כאשר כמה חודשים מאוחר יותר ההורים מעוניינים שהילד יגמל, כבר יהיה לו קשה להתחיל לזהות מחדש את התחושות וההרגשות האישיות שלו, והגמילה תיעשה קשה יותר. גם הוא ייגמל בסוף, כמובן, אבל הוריו יכלו לחסוך מעמם הרבה עוגמת נפש לו זיהו את חלון ההזדמנות המתאים ופעלו על פיו.
מיתוס: צריך לגמול ביום ובלילה ביחד
והאמת: לא חובה.
נכון שיש ילדים שנגמלים ביום ובלילה בבת אחת, אבל גמילת לילה שונה מהותית ומשמעותית מגמילת יום. בעוד גמילת יום היא הכרת הגוף, זיהוי תחושות וצרכים, והתאמה לדרישות הסביבתיות והתרבותיות, הרי שגמילת לילה היא נושא פיזיולוגי. הגמילה בלילה כרוכה בבשלות של הכליות וביכולת הכלה גדולה שלהם, והבשלות הזאת יכולה להגיע באיחור.
מיתוס: כל ילד בקצב שלו
והאמת: נכון.
אנשים הם שונים, וגם ילדים הם שונים, וגם קצב ההפנמה והלמידה משתנה מפעוט לפעוט. לכל ילד יש קצב משלו. מועד בו הוא יכול להתחיל תהליך גמילה, ומשך זמן שבו הוא משלים את התהליך הזה. לדעתי רוב הילדים יכולים לעבור את התהליך במועד כלשהו בין גיל שנה וחצי לשלוש שנים, אבל מתי בדיוק זה משהו בכל ילד בנפרד. וגם במידת הסבלנות של ההורים.
מיתוס: הכי חשוב: בלי לחץ
והאמת: זה אחד הכללים החשובים ביותר.
לחץ של ההורים יוצר לחץ של הילד, והגמילה מסתבכת עם כעסים, ועצבנות ופחדים. כל עוד אין לחץ, אין גיל מוקדם מדי להתחלת גמילה, וזה אוליאפילו עדיף, כי בגיל צעיר מאוד גם אין לחץ על ההורים ואף אחד לא מנדנד להםאיך יכול להיות שהילד לא נגמל.
מיתוס: גומלים בזבנג וגמרנו - מורידים טיטול, וזהו.
והאמת: אפשרי, אבל לא חובה.
גם אם לא עושים זבנג וגמרנו, אלא מגבילים את הגמילה לזמנים ומקומות מתאימים, לא חובה שזה יבלבל את הילד בתהליך.אני עשיתי גמילה חלקית, רק בבית ורק כשהיה לי נוח. גם כשלא היה לי נוח ושמתי לה חיתול - הלכתי איתה לשירותים בכל פעם שהיא ביקשה. כלומר החיתול לא מנע אצלינו את חוויות ההליכה לשירותים. הילדה לא התבלבלה. ילדים יודעים להעביר גבולות בצורה טובה ולהחיל כללים שונים במקומות שונים.
הגננת קצת פחות התלהבה, ובהתחלההיתה עם הרבה "מקדמי בטיחות" (בגדים להחלפה, לקחת אותה כל רגע לשירותים) ואחר כך הבינה שזאת גמילה מלאה, ושיתפה איתנו פעולה.
מיתוס: הכי טוב לתת לילד להסתובב בבית בלי תחתונים
והאמת: זה באמת הכי טוב.
התחושה של הפיפי על הגוף החשוף מקדמת בדרך כלל את הגמילה של הילד. ההרגשה של לעשות בחיתול ולעשות בתחתונים די דומות, לפחות בשניות הראשונות. לכן גם אני ממליצה לדחות את קניית התחתונים בכמה זמן, ובהתחלה לתת כמה שיותר הזדמנויות להסתובבות נודיסטית.
מיתוס: ברוסיה גמלו בגיל שנה
והאמת: זה כנראה תלוי בהגדרה של "גמילה".
מתחקיר מקיף מסתבר שכן, ברוסיה היו גומלים בגיל שנה ואפילו לפני כן. בהיעדר חיתולים חד פעמיים, מייבש כביסה ומזג אוויר חם, לא היתה הרבה ברירה, אלא לדאוג שהיציאות תגענה לאסלה. הדרך לעשות את זה היתה כנראה שילוב של מה שנקרא היום "שיטת הקשב" שבו המבוגר האחראי שם לב לצרכי התינוק ולאיתותיו ולוקח אותו לפשפש מעל האסלה במידת הצורך, עם הנהגת זמנים מאוד מוקפדים להליכה לשירותים. בדיקה מעמיקה יותר מגלה שגם כש"ברוסיה גמלו בגיל שנה", לא ציפו שבגיל שנה התינוק יהיה אחראי על היציאות. העברת האחריות האישית לעשיה בשירותים היתה בגיל מאוחר יותר (אם כי לפני גיל שלוש).
מיתוס: הכי טוב לגמול באביב
והאמת: בדרך כלל כן.
באמת הכי פשוט ליזום תהליך של גמילה, ולהתחיל אותו באביב. חם בחוץ, אפשר להסתובב בלי חיתול, אם נרטבים - מחליפים בקלות, אם צריך חמש מקלחות ביום - אין בעיה, כשקר השלפוחית רגישה יותר ויש יותר פספוסים, וסתם ככה אביב זאת עונה מצויינת להתחלות.
ולמה רק בדרך כלל? כי ילד שרוצה מאוד להיגמל - יעשה את זה בלי בעיה גם בדצמבר ובינואר. יהיה פחות נוח, בעיקר להורים, אבל תהיה גמילה. לא כדאי לדחות ילד מוכן רק כי עוד לא העונה המתאימה.
מיתוס: צריך לחכות שזה יבוא מהילד
והאמת: לא חובה בכלל.
המשפט הזה התחיל מתובנה נכונה, שיש בשלות גופנית שנדרשת לגמילה, ושילדים שונים מגיעים לבשלות הזאת בגילים שונים. רק מה? הרבה הורים לקחו את המשפט הזה למקומות מאוד מאוד רחוקים. הורים כאלה מצפים שהילד יגיש בקשה חתומה בשלושה העתקים לפני שיתחילו בצעד כלשהו לכיוון הגמילה. וזה חבל מאוד, כי ככה מפספסים חודשים יקרים שבהם כבר היה אפשר לחסוך שימוש בחיתולים, וככה יכולים להגיע למצב של ילד בן שלוש שעדיין לא גמול והוריו תוהים אם הוא בשל או לא.
מיתוס: כשהילד בשל, הגמילה לוקחת יומיים
והאמת: כן ולא.
כלומר יש ילדים בשלים שאצלם הגמילה לוקחת יומיים. בדרך כלל אלה הילדים של השכנים שגם ישנו לילה שלם מגיל חודש. זה לא אומר שאם הגמילה לוקחת יומיים הילד לא היה בשל אליה.גמילה היא תהליך ולא הוקוס פוקוס. זה תהליך פיזי, אבל זה בעיקר תהליך נפשי שהפעוט עובר עם עצמו , עם גופו ועם סביבתו. זה דבר שצריך להבין מראש ולא להתייאש אחרי שלושה ימים של ניסיונות, וגם לא אחרי שבועיים. גמילה, בטח בגיל שנתיים, יכולה לקחת גם חודשיים או שלושה, וזה נורמלי - סביר - הגיוני - מתאים, וכל מילה חיובית אחרת.
לכן אני גם ממליצה להוריד את המילה "פספוסים" מהלקסיקון. לא נותנים ציונים, לא מדברים על כשלונות. זה חלק מאותו תהליך.
מיתוס: כולם נגמלים בסוף
והאמת: נכון, אבל...
נכון שבסופו של דבר כל הילדים נגמלים, אבל ממה שראיתי יש דבר כזה גמילה מאוחרת מדי. כשילד היה מוכן ובשל לגמילה, והוריו בחרו להתעלם מכך, הם שידרו לו מסר שעליו גם להתעלם מתחושותיו, ולהמשיך לפעול על פי נוחותם האישים. כאשר כמה חודשים מאוחר יותר ההורים מעוניינים שהילד יגמל, כבר יהיה לו קשה להתחיל לזהות מחדש את התחושות וההרגשות האישיות שלו, והגמילה תיעשה קשה יותר. גם הוא ייגמל בסוף, כמובן, אבל הוריו יכלו לחסוך מעמם הרבה עוגמת נפש לו זיהו את חלון ההזדמנות המתאים ופעלו על פיו.
מיתוס: צריך לגמול ביום ובלילה ביחד
והאמת: לא חובה.
נכון שיש ילדים שנגמלים ביום ובלילה בבת אחת, אבל גמילת לילה שונה מהותית ומשמעותית מגמילת יום. בעוד גמילת יום היא הכרת הגוף, זיהוי תחושות וצרכים, והתאמה לדרישות הסביבתיות והתרבותיות, הרי שגמילת לילה היא נושא פיזיולוגי. הגמילה בלילה כרוכה בבשלות של הכליות וביכולת הכלה גדולה שלהם, והבשלות הזאת יכולה להגיע באיחור.
מיתוס: כל ילד בקצב שלו
והאמת: נכון.
אנשים הם שונים, וגם ילדים הם שונים, וגם קצב ההפנמה והלמידה משתנה מפעוט לפעוט. לכל ילד יש קצב משלו. מועד בו הוא יכול להתחיל תהליך גמילה, ומשך זמן שבו הוא משלים את התהליך הזה. לדעתי רוב הילדים יכולים לעבור את התהליך במועד כלשהו בין גיל שנה וחצי לשלוש שנים, אבל מתי בדיוק זה משהו בכל ילד בנפרד. וגם במידת הסבלנות של ההורים.
מיתוס: הכי חשוב: בלי לחץ
והאמת: זה אחד הכללים החשובים ביותר.
לחץ של ההורים יוצר לחץ של הילד, והגמילה מסתבכת עם כעסים, ועצבנות ופחדים. כל עוד אין לחץ, אין גיל מוקדם מדי להתחלת גמילה, וזה אוליאפילו עדיף, כי בגיל צעיר מאוד גם אין לחץ על ההורים ואף אחד לא מנדנד להםאיך יכול להיות שהילד לא נגמל.
מיתוס: גומלים בזבנג וגמרנו - מורידים טיטול, וזהו.
והאמת: אפשרי, אבל לא חובה.
גם אם לא עושים זבנג וגמרנו, אלא מגבילים את הגמילה לזמנים ומקומות מתאימים, לא חובה שזה יבלבל את הילד בתהליך.אני עשיתי גמילה חלקית, רק בבית ורק כשהיה לי נוח. גם כשלא היה לי נוח ושמתי לה חיתול - הלכתי איתה לשירותים בכל פעם שהיא ביקשה. כלומר החיתול לא מנע אצלינו את חוויות ההליכה לשירותים. הילדה לא התבלבלה. ילדים יודעים להעביר גבולות בצורה טובה ולהחיל כללים שונים במקומות שונים.
הגננת קצת פחות התלהבה, ובהתחלההיתה עם הרבה "מקדמי בטיחות" (בגדים להחלפה, לקחת אותה כל רגע לשירותים) ואחר כך הבינה שזאת גמילה מלאה, ושיתפה איתנו פעולה.
מיתוס: הכי טוב לתת לילד להסתובב בבית בלי תחתונים
והאמת: זה באמת הכי טוב.
התחושה של הפיפי על הגוף החשוף מקדמת בדרך כלל את הגמילה של הילד. ההרגשה של לעשות בחיתול ולעשות בתחתונים די דומות, לפחות בשניות הראשונות. לכן גם אני ממליצה לדחות את קניית התחתונים בכמה זמן, ובהתחלה לתת כמה שיותר הזדמנויות להסתובבות נודיסטית.
מיתוס: ברוסיה גמלו בגיל שנה
והאמת: זה כנראה תלוי בהגדרה של "גמילה".
מתחקיר מקיף מסתבר שכן, ברוסיה היו גומלים בגיל שנה ואפילו לפני כן. בהיעדר חיתולים חד פעמיים, מייבש כביסה ומזג אוויר חם, לא היתה הרבה ברירה, אלא לדאוג שהיציאות תגענה לאסלה. הדרך לעשות את זה היתה כנראה שילוב של מה שנקרא היום "שיטת הקשב" שבו המבוגר האחראי שם לב לצרכי התינוק ולאיתותיו ולוקח אותו לפשפש מעל האסלה במידת הצורך, עם הנהגת זמנים מאוד מוקפדים להליכה לשירותים. בדיקה מעמיקה יותר מגלה שגם כש"ברוסיה גמלו בגיל שנה", לא ציפו שבגיל שנה התינוק יהיה אחראי על היציאות. העברת האחריות האישית לעשיה בשירותים היתה בגיל מאוחר יותר (אם כי לפני גיל שלוש).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה